את תפילת ה"לדוד ה’ אורי וישעי" בנוסח של נדבורנה, שמעתי לראשונה לפני כ- 10 שנים בחודש אלול בחצר הקודש נדבורנה אלעד. ומאז נשאבתי לנוסח הייחודי בשבתות ובחגים. לפשטות, לחשיבות שבכל מילה ואות ולנעימה המיוחדת בתפילה.
חצר נדבורנה נוסדה מתלמיד הבעש"ט הק’, ר’ מאיר הגדול מפרמישלאן זי"ע. וממנו יצאו רוב חצרות האדמו"רים כיום, בארה"ק ובעולם.
כשבאתי לעצב את מבנה בית המדרש באלעד - שב"ה נמצא כבר בשלבי סיום. היה לי חשיבות ליצור היכל מרכזי עם המשכיות לעבר המפואר של החצר. כך שרוב החלל מצופה דווקא באבן מיושן ושערים. בשילוב ציורי קיר בסגנון עתיק, שצוירו ע"י אומן מיוחד. בשביל שכל מקום בהיכל או בעזרת הנשים, יהיה בו תחושת שייכות לחלל אחד גדול באוירה של אירופה לפני 200 שנה. את זה הצלחנו ליצור בעזרת השערים שמחברים בין כל הקומות, ויוצרים אוירה מיוחדת, כיאה לבית ה'.
בגלל הפרשי גבהים שיש במפלס היה לנו חשוב שלא משנה היכן המתפלל עומד, הוא ירגיש סימטריות, ושהוא חלק מהכלל. שהעין תימשך למרכז בית המדרש, למרכז התקרה. ששם יש כיפה עגולה עם נברשת קטנה דווקא - ועתיקה, עם דמויי נרות. כמו שהיה בבתי כנסת עתיקים בעבר.
כל בית המדרש מעוטר בעבודות גבס רבות, ובתאורת נסתרת צהובה שמשרה אוירת עתיקות ייחודית.
ארון הקודש הייחודי בנוי מי"ב עמודים ו-3 קומות כשלושת האבות, עם מרווחים גדולים שנותנים נוכחות וחשיבות ובעיקר בפתיחת הארון שזה הרגע הכי נעלה בתפילה, נכנסים פנימה לארון שכולו מעל שיש שקוף ונדיר, שמואר מתחתיו בתאורה נסתרת.
|התמונות הם השראה ולא מחייבות ביצוע |
אבי אשר: Aviashe@Gmail.com
